החלמה בתנועה - גישות החלמה דרך תרפיה בתנועה - יוצרים מציאות

חיפוש מאמרים



החלמה בתנועה

re-moving

<

חויות מקבוצת החלמה בתנועה

Recovery- Oriented Dance Movement Therapy Intervention (RODMT)

מאת: שירה שטרנפלד, מטפלת בתנועה MA

טיפול בתנועה מתבטא בפעולה, מעבר למילים, בה מתאפשר חיפוש סומטי של חוויות המתעוררות בגוף. השימוש הטיפולי בתנועה בא בכדי לשפר את רווחתו הנפשית והגופנית של האדם. הטיפול מתמקד בקשר שבין גוף ונפש לקידום בריאותו של המטופל ומטרתו לסייע לאדם בחיבור לעצמו ולתנועה לקראת חיים איכותיים יותר.

במסגרת מחקר שנערך ע"י הדוקטורנטית, טליה בנדל-רוזוב, באוניברסיטת לסלי קולג' בארצות הברית, היתה לי הזכות להנחות קבוצת החלמה בתנועה בתודה לתוכנית עמיתים. בטרם ארחיב על הקבוצה אתייחס בקצרה לגישת ההחלמה ולתפיסות רווחות כיום.

גישת ההחלמה ( RECOVERY) מדברת על התפיסה כי לאדם הזכות לחיים מלאים ובעלי משמעות תוך מימוש הפוטנציאל האישי. אין עוררין כי מדובר באמירה פתוחה הטומנת בחובה מקום לאינטרפרטציות אישיות, כל שכן ההגדרה תהיה ייחודית לכל אדם ומתמודד באשר הוא, ויש לשאול מה הם חיים משמעותיים עבור האדם, אילו מטרות אישיות ירצה להשיג.

תפיסת העבר הפטרונית לפיה אנשי המקצוע הם בעלי הידע המדעי והם המחליטים מה נכון עבור האדם הולכת ומשתנה. גוברת ההכרה כי לאדם המתמודד עם מגבלה נפשית, יש בידיו מידע עשיר, חוויתי וחשוב בנוגע לקידום החלמתו. הנושא של קבלת החלטות משותפות, נחקר בשנים האחרונות. במחקרים נמצא כי כשהדבר מתקיים בסינרגיה והדדיות ישנה עלייה במעורבות, בביטחון עצמי של האדם וניכר כי זה מקדם את התקשורת בין הצדדים ואת תהליך ההחלמה בפרט.  

עד כה התייחסתי אל הפרט ולאופי הקשר הטיפול המכבד את שני הצדדים; המטפל והמטופל כבעלי ידע מדעי וידע חוויתי משמעותי הנשזר ומעשיר זה את זה וככזה מקדם את התהליך האישי. יחד זאת, גישת ההחלמה מדברת על מקומה של הקהילה והחברה. בתאריך 28/2/2019 התקיים יום עיון בנושא החלמה לרגל השקת הספר בעריכת ד"ר נעמי הדס לידור ומקס לכמן "כנגד כל הסיכויים". יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, העלה ביום העיון את סוגיית החירות להטמעה בהמון. החירות להטמעה בהמון מתייחס למושג הנקרא "לא קרוב לביתי" או במינוח השגור באנגלית Not in my back yard ובראשי תיבות NIMBY. מדובר על תופעה של אותם דברים שאיש אינו מעוניין כי יהיה סמוך לביתו, אך על החברה להתמודד עימם. מדובר למשל באנטנות סלולאריות, עובדים זרים, בתי חולים פסיכיאטרים למתמודדי הנפש שאנשים אינם מעוניינים שיהיו לצידם בשל הסטיגמה ועוד. על פי רב אותם NIMBY יכולים להוות לנו כמפה לעוני בישראל, אומר אלבשן וזאת משום שהאוכלוסיות המוחלשות הן אלו שאין בכוחן להתנגד לאנטנות הסלולאריות ולNimby אחרים. משום שכך, ישנו מקבץ של Nimby  על סוגיו השונים באותו אזור במקום שתהיה חלוקה ופיזור של הנ"ל באופן מאוזן על מגוון אזורים גיאוגרפיים. נדרשת מדיניות תכנון כללית של Nimby שיפוזר כחלק מנוף חיינו בכל מקום.

ידוע כי גם בתחום בריאות הנפש, נהגו להוקיע ולשלוח את מתמודדי הנפש לקצוות העיר, הרחק מהקהילה ולבנות את בתי החולים הפסיכיאטריים בפריפריות ובאזורים המוחלשים. אולם בשנת 2000 חוקק חוק נכי הנפש בקהילה מתוך תפיסת האל-מיסוד וההבנה כי תהליך ההחלמה ייטב כשהאדם ייטמע בקהילה וכי לקהילה ישנה השפעה מכרעת על ההחלמה של האדם.

מכאן עולה השאלה של מי ההחלמה? ההחלמה עם כך הינה של כולנו כאחד כפרטים וכחברה. הפרט, המתמודד עם מחלה נפשית נדרש לעבודה יום יומית למען קידום ושיפור איכות חיים למען חיים מלאים ומשמעותיים ושלנו כחברה שצריכה להחלים מסטיגמות והוקעת NIMBY לשם יצירת חברה פלורליסטית הנותנת מקום לאדם כאדם עם או בלי מגבלה.

נשוב לקבוצת ההחלמה,

קבוצת ההחלמה בתנועה התבססה על הגישה הפסיכו-חינוכית של ה IMR כאשר התכנים הומרו לכלים של הטיפול בתנועה באופן חוויתי והתנסותי, מודל שפיתחה הדוקטורנטית טליה בנדל-רוזוב. המטרות והמתודות הנידונו בתהליך ההחלמה כללו פיתוח קשרים חברתיים, פיתוח וקידום מטרות אישיות והתמודדות עם לחץ וסימפטומים אחרים הנובעים מהמחלה. התוכנית מבוססת על תיאוריה והמתודולוגיה של טיפול בתנועה וכן של גישת ההחלמה בבריאות הנפש. הקבוצה עודדה לקדם את המשתתפים בהעלאת המודעות העצמית, חיזוק הקשר בין גוף- נפש, הגברת המוטיבציה לפעילות ומעורבות אישית, חיזוק קשרים בין אישיים וחיזוק העצמי, לימוד ותרגול מיומנויות כמו תקשורת בינאישית והתמודדות עם לחץ וסימפטומים.

הקבוצה נפגשה פעם בשבוע כשעה למשך שלוש עשר שבועות. במפגש הראשון עלתה השאלה על ידי ריטה (שם בדוי) "מה אין כיבוד"?, וסיכמנו יחדיו כי כל אחד ואחת יביא עימו פרי/ירק ונארגן זאת לפני המפגש.

ממיעוט בתנועה לתנועה הולך וגוברת

בתחילה, בדומה למישורי וטווח התנועה בקבוצת ההחלמה שהיו קטנים ומצומצמים יחסית, כך היה עם הכיבוד. חלק מהמשתתפים זכרו/בחרו להביא דבר אחד עימם. ככל שחלפו השבועות החל והתעבה שולחן הכיבוד שלנו, אנשים הביאו יותר ויותר דברים, לא הסתפקו בפריט אחד והיה מגוון ועשיר. שיתפתי אותם כיצד אני רואה שהשולחן שלנו נהיה בשפע כשם שניכר השפע, הרחבת טווח ומשך התנועה, שיתוף בתכנים אישיים שהובאו לקבוצה. בשבועות הראשונים משך החימום היה קצר, המשתתפים התעייפו מהר וחזרו לשבת בכיסא. ככל שחלפו השבועות היתה יותר ויותר תנועה והדבר ניכר גם במישורי התנועה שהלכו והתרחבו כאשר המישור הסגיטלי (החיצי), המצביע על יוזמה היה לדומיננטי יותר. פינת הכיבוד היוותה מראה לתהליך הקבוצתי שהתחיל עם חששות ואי ודאות מה הוא המרחב הנ"ל והסתיים בהרבה יוזמה, תנועה, שפע וחיזוק הקשרים הבינאישיים.

ניכר כי המפגשים שלנו היוו מרחב משמעותי בעבור המשתתפים. פעמים שכיחות מזג אוויר סוער היה לנחלתנו, אולם הנוכחות לא נפגעה והם התייצבו והגיעו למפגש. היו כמה אתגרים שהיו לנגד עיני מבחינה מגדרית. הקבוצה כללה למשל אנשים מאמינים חובשי כיפה, מה שהצריך התאמות ושמירה מפני נגיעה. נדמה היה כי לעיתים העדר קשר העין או המבט החומק היה לא רק מתוך האתגר בקשרים חברתיים, אלא גם תולדה של היבט מגדרי זה.

יותר ויותר נראו יוזמות, קשרים, והארות זה לזה המחדדות כיצד ככל שהקבוצה מתגבשת ומתקדמת, כך גם המודעות לעצמם ולאחר גברה. ריטה לחגי (שמות בדויים) "שמת לב איך בתנועה שלך היתה המון אנרגיה להבדיל מבדרך כלל שאתה אומר שאתה עייף?", "כן שמתי לב", ענה. מדהים היה להבחין באנרגיה שניצתה בחגי ובחיבור לילדי שבו עם שובבות וחיוניות, כאשר בדרך כלל היה מרבה לומר "יש לי סחרחורת" והתיישב בכיסא.

בשבועות האחרונים לקבוצה, המשתתפים כבר יכלו להוות מראה והתייחסות לתנועה של האחד לשני ממקום מעצים המעיד על הכוחות הניכרים בערוץ ביטוי זה, שאינו מילולי. תפקידו של המטפל להעביר את החוויה מפעולה למחשבה, אך החוזקה של הקבוצה כהיכל מראות מאפשר תפקיד זה למשתתפים בינם לבין עצמם. היה זה רגע משמעותי ומרגש של לראות, להיראות ולשקף במילה טובה את היש בקבוצה ולמשתתף ספציפי בפרט.

לסיום שאלתי את משתתפי הקבוצה: עם מה יצאתם מכאן? ואלו התשובות:

תקווה.

איך לעזור לעצמי.

אהבתי להיות פה, היתה חיוניות.

היה כבוד הדדי והכלה.

לא הייתי צריכה להסביר את עצמי, כולנו מתמודדים וזה כיף.

כל אחד הביא את עצמו באופן אמיתי בלי מסכה.

יצאתי עם יכולת להתמודדות עם לחץ.

לקחתי דרכי פעולה איך להתכונן לשאיפות חדשות בחיים.

היתה פה חיוניות ותנועה.

באתי נוקשה ויצאתי פחות נוקשה ועם יותר תנועה.

האנשים והמנחה מצאו חן בעיני.

לקחתי מכל אחד משהו ונכנסתם לי ללב: ממנחם- את החשיבה הפנימית, מסימה- את האימהות, מדן את העזרה משי- הצחוק, מאבי- את השירה מגליל- את הכוח לא לוותר. (שמות בדויים).

מפגשי קבוצת ההחלמה אפשרו הפצעה של ידע המגולם בגוף וחוויות ראשוניות שהפכו להיות משוימות ובעלות פשר. הקבוצה התקיימה במעברים בין שיח לתנועה, לעיבוד החוויה ולמידה. כל אלו נעשו בשזירה של אביזרים, מוסיקה , התנסויות תנועתיות, הגדים וידע שאפשרו למשתתפים להעביר את החוויה למחשבה ואת המחשבה לידע ולקידום ההחלמה. לעיתים נדמה היה כי נעשו צעדים זעירים ולעיתים צעדים משמעותיים והיו מפגשים גם של צעדים לאחור, אך ההחלמה כזו היא; דינמית, תנודתית ואינה לינארית.

אודות כותב/ת המאמר
re-moving
שירה שטרנפלד- תרפיסטית בתנועה, יצירה והבעה
צרו עימי קשר
X

צרו קשר

אודות
תרפיסטית בתנועה M.A ומנחת קבוצות מוסמכת. קליניקה פרטית, טיפול קבוצתי, סדנאות.
המתן

Auto onPageLoad Popup

*אני רוצה לקבל תכנים מעצימים בתחומים הבאים:

כתובת הדוא"ל שתמסרו לא תועבר לכל גורם חיצוני, גם אנחנו שונאים ספאם.